Product was successfully added to your shopping cart.

מהלכים ליציאת מצרים האישית

 15 מהלכים ליציאת מצרים האישית במקביל לסימני ליל הסדר.

 
 
*קדש*
קדש - קדושה, מיוחד ומופרש, זמן מיוחד אי של קדושה. מוקצה ספציפי לדבר מסויים ולא לדברים אחרים. (להבדיל קדשה - מיוחדת לזנות), זו המשמעות של קדש אני מסכים ליחד את עצמי ולהשים את עצמי במעמד ובמצד של קדושה. ליחד את עצמי במודעות מאפשרת של חירות ושל צמיחה,
דבר ראשון "ואבדתם מהרה" לאבד את המהרה - המהירות והחיפזון, מה שיוצר מצב שאתה לא נמצא באף מקום, כל הזמן בודק פה ושם, תהיה במקום מיוחד מובדל, תהיה במקום של להרגיש, לחשוב ולהתרכז איך אתה רוצה להעמיד את עצמך.
 
אם אתה סמרטוט אתה לא יכול להעניק לאף אחד, יש אנשים שחושבים שככל שהם סמרטוט הם יותר קדושים.
 
למשל: אמבולנס לוקח חולה, ואין לו דלק, הנהג לא עוצר לתדלק כי דחוף לו להגיע, מה שיקרה בסוף שהחולה ימות כי לא הוא לא יגיע ליעדו, צריך דלק אישי כדי להגיע למטרה, צריך להיות מישהו שיש בו חיות וכח, כדי להוביל את הסדר ואת עצמך למקום שאתה אמור להגיע, חשוב להגיע טעון.(תרתי משמע, בשינה וגם בריכוז ומודועות)
 
*ורחץ*
צריך לנקות ידים, מלבד זאת במשמעות אחרת, חי חיים כנים, אדם שקרן לא חי חיים נקיים, אדם ישאל את עצמו, האם אני משקר? כמה פעמים ביום? אם נבדוק נהיה בשוק, יש שקרים לבנים שאנחנו משקרים, (למה איחרת? היה פקק.. לא תגיד שיצאת מאוחר) אנחנו משקרים לעצמינו, לילדינו ולאלוקים.
לא צריך לספר לכולם את האמת שלי אבל לא צריך לשקר, השקרים יוצרים אינטרגות ובלאגן בתוך הראש, ותסבוך של החיים, המתנה הכי גדולה לאדם שלא ישקר כך ההכרה והמודעות שלו תהיה נקיה.
 
*כרפס*
לוקחים ירק, אדם מלשון אדמה, בורא פרי האדמה מרמז גם על האדם שבא מהאדמה, וגם מלשון אדמה לעליון, אדם הדומה לה', שניהם נכונים, אני דומה לאדמה או דומה לה' זו הבחירה שלי הקיימת בי, נפש הבהמית ונפש האלוקית.
בהמית הדומה לקוף משוכלל, שבונה ויוצר, או נשמה הדומה לאלוקים.
 
*סיפור*: בית יהודי היתה מחלוקת ערב הברית על שם מי יקרא הבן, על שם סבא מצד האם או האב, הרב שואל על מה המחלוקת? עונה האם בעלי רוצה לקרוא בשם משה ואני רוצה משה, אז מה המחלוקת? הוא רוצה על שם אביו שהיה רשע ואני על שם אבי שהיה צדיק, חשב הרב ואמר, תקרוא לבן משה, נו… על שם מי? שיגדל הוא יגיד על איזה צד הוא רוצה להקרא, האב או האם, מעשיו יצביעו על זהותו.
 
סיפור על בעל שם טוב:
הקשור גם לשפוך חמתך
יהודי שהגיע לבעל שם טוב וביקש לראות את אליהו הנביא, אמר לו קבל רשות מאשתך מלא את עגלתך עם כל טוב וסע לעירה ותחגוג בבית מסוים את ליל הסדר, הגיע לשם וביקש להתארח, אמר לו המארח לא כדאי לך אנו עניים ואין לנו כלום, אמר להם האורח על דאגה יש לי אוכל בשפע, עשו ליל הסדר מפואר והאורח ממתין לאליהו הנביא שלא הגיע, חוזר הביתה ולבעל שם טוב, וטוען בפניו "השתדלתי כ"כ ולא זכיתי לראות את אליהו הנביא?! אמר לו חזור לשם והמתן מחוץ לדלת, הלך והמתין בדלת ושמע את השיחה בין הבעל לאשה, הבעל אומר לאשה "בדרך כלל אין לי מזל בחיים, אבל בחג הזה היה לי מזל שבדיוק נתקע כאן יהודי שרוצה לחגוג ליל הסדר", אומרת האשה "מה מזל בראש שלך, זה אליהו הנביא שהגיע אלינו!".
שמע והבין, אליהו הנביא זה אני תלוי איך אני מתגלה בעולם, מעשי כאליהו או מעשי כבלעם.
 
זהו אדם האם אדמה נחות, או אדמה לעליון.
למעשה טובלים את הירק במים - הירק זה הגוף והמים זה התורה
אנשים מתייחסים לגוף כדבר משוקץ, וזה לא נכון, הגוף זה דבר קדוש הטומן קדושה גדולה, חור קטן בגוף חור גדול בנשמה, "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו", חומר חומריות רובץ תחת משאו, הגוף שלך - אתה מרגיש שהוא שונאך, מפריע לך בעבודת ה', הוא מייצג את הריחוק מה' ואתה בוחר חלילה "וחדלת מעזוב לו"?, אתה מתעלם ממנו! "עזוב תעזוב עמו" אלא תעזור לו ויחד איתו תתעלה.
כדי להעלות את עצמך לה' צריך להעלות את הגוף לה' איך לעזור לגוף וביחד איתו לה' מגביה את החומריות, זהו המסע של הנשמה ביחד עם הגוף.
המשיח מגיע על החמור לרמז שהחומר מרכיב קריטי בהגעתו.
וזהו המשמעות של כרפס, לקחת את החמריות הגוף, עם המים - התורה שנמשלה למים ולשלב ביניהם.
 
*יחץ*
סדק מאפשר לאור להכנס דרכו, אדם מורכב מחלק עליון ותחתון, מתיקון ושבירה, אלוקי ובהמי, "אין שלם יותר מלב שבור".. אדם שמקבל את היותו שבור מאפשר תיקון של עצמו, אשליה של שלמות היא מצג דמה שקרי שלא מאפשר צמיחה משום שאי הכרת המציאות האמיתית של היותינו אנושיים, לא מאפשרת לפגוש את עצמינו כדי לתקן, כמו עץ פלסתיק שנראה מושלם אבל הוא מת, הוא לא אמיתי, עץ אמיתי יש לו צרכים והוא אף פעם לא מושלם, תמיד צריך תיקונים כדי להיות טוב יותר, אדם הנראה מושלם חיצוני, רחוק הוא מלהיות מתוקן, כי הוא מתעלם מהצדדים האפלים והשבורים שבתוכו כדי לתקנם.
 
יחץ אומר אני מכיר בצד השבור שבי כי משם אני צומח.
 
איש עסקים מצליח אמר אני לא מקבל אנשים מושלמים לעבודה, רק אנשים עם "שריטות" משום שדווקא דרך השריטות מתגלה אישיות ומתאפשרת העבודה איתם, מי שחושב שהוא מושלם אין לי מה לעשות איתו.
 
*מגיד*
אתה מספר את הסיפור
המדרגה בגילוי ויצאה שלך, אתה יודע אתה אכפתי אתה נכסף אתה מתקדם, אתה צומח, אנשים לא רוצים לשמוע דברים חדשים כי לא רוצים להשתנות, וזה העניין של מגיד לשמוע את הסיפור ולעורר את הרגשות והמחשבות ולצאת מהקבעון המחשבתי ולקבל רעיונות ומחשבות חדשות, לשנות גישות מחשבתיות גם לגבי עצמך ולגבי הילדים לראות את הסביבה בזוית שונה ופתוחה.
 
ישנה מחלוקת איך מתחילים את ההגדה האם "בעבדים הינו" או בקטע של "בתחילה היו אבותינו עובדי עבודה זרה עכשיו קרבנו לעבודתו, לחיות מתחילה = בעבר זו עבודה זרה, לחיות עכשיו, זו קרבנו לעבודתו של ה'. הכח של עכשיו.
 
לפעמים אנשים משחזרים את עצמם, צריך להיות עדכניים עכשיווים לאתגר את עצמך מחדש כל פעם.
מסיבה זו הדגים עולים למפלס המים כשיש גשם, מדוע חסר להם מים? הדגים רוצים מים טריים חדשים, אנשים צריכים לרצות דברים חדשים וטריים.
 
בדר"כ שאנחנו שומעים אינפורמציה חדשה אנחנו מחליטים אם זה משהו שאחנו מכירים, אנחנו שמים בקופסה המתאימה, אם זה לא זהה למה שאנחנו מכירים אז אנחנו מסמנים את האדם באיקס וזורקים.
לעומת זאת ילדים פתוחים לשמוע ולקבל הכל אין להם תבניות בנויות. צריכים ללמוד מהם פתיחות, אם לא נפתח לא נשתנה.
 
*רחצה*
למה רוחצים שוב, אחר הלימוד (מגיד) רוחצים שוב, מדוע?
י"ג מדות הרחמים מתחילות עם פעמים שם השם, אני ה' קודם החטא ואני ה' לאחר החטא, רחום קודם החטא ולאחר החטא, מדוע? רחום אחרי מילא, אבל לפני החטא מה הצורך ברחמים?
אלא שאדם חוטא הוא מרגיש שצריך תשובה, כשהוא לא חוטא במודע הוא חושב שהוא בסדר ולכן זה החטא הגדול כי הוא לא יכול לחזור בתשובה.
 
התשובה לאדם שצריך להיות אמיתי וכנה, לשקר את עצמך שאתה נקי בגלל שנראה לך שלא עשית עבירה, זו לא כנות, עצם היותינו גשמים רחוקים מה' מאפשרת לנו עבודה אין סופית בתשובה, וזיכוך.
 
לכן לאחר הלימוד שאתה חושב שאתה יודע וחכם יותר, אתה צריך ליטול ידים כדי להיות צנוע יותר, שהלימוד לא יעשה אותך מתוכחם יותר כדי להיות חוטא יותר גדול עם הצדקה למצב האבסורדי שלך, לכן הנטילת ידים היא נקיות וטהרת המוחין מהרבב הגאווה שהלימוד יכול להשאיר בך.
 
*מוציא*
עבודת הבירורים - לברר ולמצוא את האפשרויות הטמונות בכל מצב
אסור ומותר ברובד החיצוני - הוא על האדם, האם הוא כבול או לא
לפי החסידות זה מתייחס לאובייקט, (המאכל) שהוא מותר - מתאפשר לברר אותו, אסור - לא ניתן לבר לא ניתן לנצל את הטוב שבו.
יש דברים שהבירור שלו שצריך להגיד לזה לא, ויש דברים שכן,
מוציא פירושו להוציא את הפוטנציאל של הדבר שאיתו אני מגיע במגע, אני לא צריך לברוח ממנו אני צריך להתמודד איתו.
 
*מצה*
מסמל את הענווה, למרות שאני מוציא מברר, אבל תהיה מלא בגאווה בגלל היותך יכול לברר, שיהיה לך ענווה, זה שאתה יכול לעשות את הבירור לא מאפשר לך להתגאות בזה, צריך לאזן בין היכולת שלך לעשות דברים לבין היכולת שלך להבין שזו עבודה מיוחדת בשבילך אבל אינה ברת השוואה למשהו אחר ולכן אין כאן מקום להתגאות בעצם היותר מתקן ומברר (מוציא)
 
*מרור*
המרור הגיע לעם ישראל בשעה שהם חווים חוויה של מרור, לשם מה? לכאורה בשבילנו יש עניין משום שאנחנו חיים בעידן טוב יותר וזקוקים להזכרבקושי של אבותינו, אבל אבותינו למה? זה אבסורד לתת להם סבל של מרור בשעה שהם חיו רגע לפני את המרור האמיתי?!
 
האמת שהם לא היו צריכים להזכר ע"י המרור, אלא זה מייצג רעיון אחר, ישנם מצבים שיש לאנשים כאב והם לא מדברים עליו, מדחיקים אותו (מצוי ביוצאי שואה ורוסיה).
להם יש צורך במקום מסויים לאפשר לכאב לצאת, לעומת זאת ישנם אנשים שרוב היום מדברים על כל רגשותיהם (אמריקאים), כשיש לך כאב ואתה לא מדבר על זה, זה יתפרץ באיזה צורה, ומאידך דיבור מיותר מכביד ומשבש את החיים, זמן המרור מגדיר את הקושי לזמן מוגדר, שאז צריך להרגיש אותו ולתחום אותו, חלילה לא לברוח מהקושי אלא לכבד, להתמודד ולתת לו את הזמן שלו, אבל רק אז.
לא צריך להבין כאב צריך להרגיש אותו ולא לשפוט אותו, חלק מניצולי שואה שקמו את חייהם לבלתי הכר, שמו את הכאב בצד כשהזמן של הכאב חלף.
זה המסר של מרור, ליחד את המשקעים = הכאבים שלנו לזמן מסוים בלי לשפוט אותם.
 
*כורך*
מורכב מפסח מצה ומרור
פסח - קרבן פסח מסמל את התענוג - עשירות
מצה - לחם עוני אכיל ולא יותר - שלב ביניים
מרור - זמנים קשים גואל
 
ישנם אנשים שמעוררים בך השראה, יש כאלה שמעוררים בך רגשות מעורבים, ויש אנשים שמתלוננים ממורמרים ומקטרים
צריך לקחת את כל המצבים האלו ביחד להבין שבכולם יש הזדמנות של צמיחה, "ובקשתם משם את ה' אלוקך ומצאת" הבעל שם טוב מסביר, אדם חושב שממקום אחר ה' נמצא, אלא צריך להבין שדווקא משם, מהמקום שאתה נמצא שם נמצא ה'.
 
ציבור ראשי תיבות של צדיקים בנינוים רשעים, בכולם נמצא ה', בכל אדם ובכל מצב נמצא ה', מהם אפשר להצמיח קירבת ה' איזה שהוא עניין אמיתי, בכל עניין ותהליך יש משמעות גם אם הוא לא מרגיש כזה פסח, אלא מרור או מצה, אם הוא קיים והזדמן לך בחיים תקח אותו תבין שהוא בהשגחה פרטית בחייך כדי שתנצל את החוויה הזו, קח את זה בכורך תבין שבחיים יש מגוון חוויות כולם כאחד חשובים ולכל אחד תפקיד חשוב.
 
*שולחן עורך*
כל דבר במקום, רק כך את מה שהצריך, במובן הרוחני, שאדם יכול להסתכל על חייו ולהבין שהכל ערוך ומסודר, תהנה מהסדר שקיים, במובן נוסף, חרות היא היכולת להעריך את הקיים להעניק לאחרים, בהגדה אומרים כל דכפין יתי ויאכל, מדוע אומרים בבית ולא בבית כנסת? אלא שהמסר הוא שעצם היכולת להעניק היא באה מחרות, זאת אומרת שאם אתה יכול לתת אווירה של שחרור וקבלת האחר זו הכנסת אורחים, הכנסת אורחים אינה רק אוכל, יכולה להיות הכנסת אורחים עם הרגשת מחנק עם הרבה אוכל, היכולת הפנימית לקבל ולהכיל את השונה בצורה מלאה בלי לשפוט, ולהעניק שפע מתוך השפע שבך, היא חרות אמיתית, המצביעה על שחרור מכבלי האגו, או מכבלי סרבול מחשבתי רגשי ונשמתי, היכולת לראות אדם אחר בצורה נקיה ולראות בו מעלה, מעידה שהנפש חלקה מקבלת מאוזנת אוהבת פתורה ונגישה לאחר.
 
זה שולחן עורך, הכוונה שהכל מצוי במקומו, הכל מסודר בנפש, העולם מוכן בשבילך, ה' ברא עולם מתוקן כך אותו בלי לבלגן אותו בראש שלך תבין שיש שולחן ערוך, תנקה את הראש, תקבל עובדות נכונות למקום הנכון אצלך, אז גם האורחים יגיעו למקום שנעים ממנו לקבל ולקחת, כי הכל במקום ומסודר במובן הרגשי והרוחני, ויתכן גם הפיזי.
 
*צפון*
דברים שמוחבאים שהודחקו תמיד קופצים ולחזית (רגרסיה), זמן הצפון הוא זמן לפתוח את הפינות החבויות שבנפש פנימה שהדחקנו בגלל שזה מוגלתי, יש זמן שצריך לעשות פיצוץ מבוקר כדי לא לאבד את הכל. וזה הזמן.
 
עניין נוסף: המצה מסמלת את העם היהודי, דקה צנועה, מלאה חורים ושבירה, כן המצה שבורה לחצי, החצי הגדול לא נמצא בליל הסדר, אין הסדר שלם אם לא נחזיר אותו לסדר היהודי שבו העם שומר תומ"צ נמצא, נאסוף את חלקי האפיקומן המפוזרים ומוחבאים ונידחים ונחזיר אותם לשולחן אביהם. אל ליל הסדר. ורק כך אפשר להשלים את הסדר.
 
*ברך:*
היכולת להודות ולהעריך, אדם שמעריך, חי חיים אחרים.
 
*הלל*
כוס הראשון כנגד שרה האשה הראשונה, כוס שני רבקה להרים אותנו מעבודה זרה, שלישית רחל, הברכה בגלל האשה, הכוס הרביעית לאה - נלחמה על כל דבר שיש לה, לא קיבלה שום דבר מאיליו, כל דבר יכלה להודות כי היא התאמצה על זה, זה לא רחל שאהבו אותה בגלל מראה החביב שהיה מובן מאיליו.
זה הכוס הרביעית היכולת להודות על כל דבר שום דבר לא מובן מאיליו, ובכך להביא אור לסביבה, להיות אדם מואר עם הילה.
 
*נרצה*
ה' מרוצה ממך מהתהליך שאתה עושה, אלו 14 התהליכים שאתה עובר אלו עבודת ה' שמשלימים את הרצון העליון ולה' יש נחת מעצם העבודה שלך.
 
 
חג חרות אמיתית
ממאיר צבי טורקוב
 
מתוך הרצאה של הרב יוסף גיקובסון על 15 סימני פסח https://www.theyeshiva.net/item/4188